החלטה בתיק ב"ש 2896/05

א.         הבקשה:

נגד המשיבים הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996 (להלן: "הבקשה").

יחד עם הבקשה הוגש כנגד המשיבים כתב אישום המייחס להם עבירות בניגוד לסעיפים: 402(ב), 403, 333 ו - 335 + סעיף 29 ו - 499(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 דהיינו: שוד, ניסיון שוד, קשירת קשר לביצוע פשע וחבלה בנסיבות מחמירות.

ב.         תמצית עובדות כתב האישום:

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 8.10.05 קשרו המשיבים קשר לשדוד נהג מונית, לצורך כך עלו למונית הנהוגה בידי רודניק פליקס (להלן- "המתלונן"), ביקשו ממנו להסיעם לכפר נחף, זאת, כשהמשיב  1 מצוייד בסכין והתיישב מאחוריו, והמשיב 2 התיישב במושב הקדמי שלידו.

בסמוך לכפר נחף ביקשו השניים מהמתלונן לעצור את המונית, לנסוע לאחור ולעצור, ומשעשה כן, הושיט המשיב 2 את ידו לעבר מפתחות המונית, כיבה את המנוע והוציא המפתחות ממקומן זאת על מנת למנוע מהמתלונן להמשיך בנסיעה, ולאפשר לו ולחברו לשדוד את כספו.

עוד נטען בכתב האישום כי מיד אחר כך, דרשו מהמתלונן את כספו ומשסירב, הוציא המשיב 1 את הסכין שהיתה ברשותו, דקר את המתלונן בכתף ימין ודרש ממנו שוב את כספו, ואילו המשיב 2 ניסה לגנוב את מכשיר הפלאפון על ידי הוצאתו מן הדיבורית.

בהמשך לאמור לעיל, נטען כי המשיב 1 ירד מהמונית, ניגש לדלת שבסמוך למקום ישיבת המתלונן, פתח אותה ונטל ארנק ובו כרטיס אשראי וכסף מזומן שהיה מונח בתא הדלת. לאחר מכן, תקף את המתלונן בראשו ובצלעותיו, על מנת להשיג את ארנקו ואת כספו ואת מכשיר הפלאפון, ולמנוע את התנגדותו למעשה הגניבה.

המתלונן, כך נטען, "נחבל... בכתף ימין פצע עמוק בעקבותיו נזקק לתפרים וכן נחבל בראשו ובחזה שמאל". 

אשר על כן, נטען כי המשיבים שדדו בצוותא חדא את המתלונן בכך שגנבו את כספו, ניסו לגנוב בצוותא חדא את מכשיר הפלאפון שלו תוך שהם מבצעים מעשי אלימות בכדי להשיג את כספו ואת מכשיר הפלאפון שלו ולמנוע את התנגדותו לגניבה ולהתגבר עליה, כל זאת כשהם מצויידים בנשק קר, קרי, סכין.

ג.          נימוקי הבקשה וטיעוני באי כח הצדדים:

ג(1)       טיעוני ב"כ המבקשת:

באת כח המבקשת בטיעוניה בכתב (ב/1) ובעל פה, סקרה את התשתית הראייתית הלכאורית אשר לקיומה היא טוענת בתיק זה.

בין היתר, הפנתה באת כח המבקשת להודעותיו של המתלונן, להודעות המשיבים אשר, לשיטתה, קושרים את עצמם לאירוע, דו"חות השוטרים שביצעו את מעצר המשיב 1 בסמוך לאחר האירוע, תעודה רפואית אודות החבלות שנגרמו למתלונן, תפיסת הסכין  אשר באמצעותה  דקר המשיב את המתלונן בסמוך למקום ישיבתו בניידת בה נעצר, וכן תמליל שיחה שהתקיימה בין שני המשיבים ואשר על פי הנטען נשמע בה המשיב 1 משכנע את המשיב 2 לתאם עימו גירסה.

לגישת ב"כ המבקשת, המשיבים ביצעו את השוד תוך שימוש בסכין, תקפו את המתלונן, פצעו אותו וגרמו לו לחבלה, ובנסיבות אלה, קמה חזקת מסוכנות "וקיים יסוד סביר לחשש ששחרורם ממעצר לכל חלופת מעצר שהיא, תסכן את שלום הציבור". כמו כן נטען לקיומו של חשש, כי שחרורם יביא לשיבוש הליכי משפט תוך שב"כ המבקשת מפנה לתמליל שיחה בין המשיבים, במהלך חקירתם.

עמדת ב"כ המבקשת הינה, כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאים נלווים, ויש להורות על מעצרם עד לתום ההליכים הפליליים בעניינם.

ג(2)       טיעוני ב"כ המשיבים:

בא כח המשיב 1 טען לקיומן של מחדלי חקירה המתבטאים באי חקירת עד ראיה שנכח לדבריו בזירת האירוע. טען לאי מציאת טביעות אצבע על הסכין, לסתירות בעדויות המתלונן אשר לדבריו יש בהן כדי להעיד על "אופיו" של המתלונן.

ככלל, טען בא כח המשיב 1, כי זה האחרון "ברח מפני המתלונן" ואם נכונה הטענה שהסכין שנתפסה הינה שייכת למרשו, תהה אזי מדוע לא עשה בו שימוש, וכי " מדוע שיברח מפני המתלונן אם יש לו סכין כזו?".